שלכת – התופעה הבוטנית והשתקפותה בתנ"ך
מאת: ידידיה ירושלמי
שלכת - מדוע וכיצד היא מתרחשת
שלכת היא תופעה טבעית המשותפת לעצים ושיחים, בעיקר רחבי עלים, שמשילים את עליהם ונכנסים לתקופת תרדמה, בדרך כלל בחורף. צמחים מסוימים עומדים בשלכת קיצית. בתקופת המעבר, בין עונת הפעילות של הצמח ובין עונת התרדמה, העלים משנים את צבעם והצמח עובר לעיתים כמה מופעי צבע, עד לנשירתם המלאה של העלים. יש להבדיל בין נשירה ותחלופת עלים שאינה מתרחשת בעת ובעונה אחת, בצמחים המכונים ירוקי עד ובין השלכת, שמסתיימת בהשרת כל העלים, בצמחים המכונים נשירים.
תופעת השלכת, היא תכונה הסתגלותית של צמחים לתנאי החורף, בקווי רוחב מרוחקים מקו המשווה. ככל שמתרחקים מקו המשווה, תנאי מזג האוויר בעונת החורף קשים יותר. היום מתקצר בסתיו והטמפרטורה יורדת, הקרינה הנקלטת מן השמש הנמוכה חלשה יותר ועננות, רוחות עזות ומשקעי שלג וברד נעשים שכיחים יותר. לכן בעונה זאת, הצמחים, המנצלים את אנרגיית השמש לייצור גלוקוז וחמצן בתהליך ההטמעה (פוטוסינתיזה), נקלעים למחסור קריטי במשאב העיקרי לקיומם - אור השמש המתמעט ונתונים ללחץ מכני של רוחות, שלג וברד, ולעקה פיסיולוגית עקב האטת תהליכי חיים ביוכימיים, בטמפטורות נמוכות - לעיתים עד הפסקתם לחלוטין, מתחת לנקודת הקיפאון.
בישראל אשר בה החורף מתון, ימי השמש בו רבים והטמפרטורות וסערות החורף אינן קיצוניות, השלכת הסתווית מתמשכת, שינויי צבע העלים והשלתם, מתחילים במועדים ובעוצמה משתנה, בפרטים שונים באוכלוסיית אותו המין. תהליך זה מזורז, במקרים של ירידה חדה בטמפרטורות וסערות עזות. שונות גנטית בתזמון השלכת ובעוצמתה, קיימת בעצים נשירים גם במקומות אחרים בעולם ומאפשרת לאוכלוסיות שלהם להסתגל לשינויי אקלים, על ידי הישרדות הפרטים המותאמים ביותר למצב החדש.
 |
| כליל החורש בתחילת החורף - נושא תרמילים יבשים ועלים מצהיבים |
השינויים בעוצמת האור ובטמפרטורה, מניעים תגובת שרשרת המובילה לפירוקם של רוב החומרים המצויים בעלה, והפיגמנטים הקיימים בו מתפרקים בהדרגה. מולקולות הכלורופיל, שמקנות לעלים את צבעם הירוק, הן קצרות חיים ומתפרקות ראשונות. מולקולות אלו בולעות חלק מספקטרום השמש והופכות אותו לאנרגיה כימית זמינה בכלורופלסטים - אברוני הצמח המבצעים את ההטמעה. האם הצמח מוותר על כל אותו חלק בספקטרום, שאינו מנוצל על ידי הכלורופיל? לא ולא - פיגמנטים אחרים, צהובים, כתומים, אדומים וסגולים, מנצלים טווחי ספקטרום אחרים או מבצעים תפקידים נוספים, כגון הגנה על הצמח מפני קרינת UV ותקשורת עם חרקים.
בעלה הפעיל, צבעיהם של הפיגמנטים האחרים אינם ניכרים, עקב גודלן ומספרן הרב של מולקולות הכלורופיל, אך עם היעלמות הכלורופיל בתהליך השלכת, נגלים אותם הצבעים, בהתאם לתמהיל הפיגמנטים האופייני לכל צמח. במינים מסויימים גובר ייצור תרכובות אנתוציאנין במקביל לפירוק הכלורופיל. תרכובות אלו מעניקות לעלה גוונים אדומים או סגולים בהתאם לרמת החומציות של מוהל תאי העלה.
תהליך השלכת כולל העברת חומרי תשמורת מן העלים לחלקי העץ המעוצים ולשורשים. בסופו של התהליך נוצרת רקמה, שמגבילה את מעבר חומרי התשמורת מן העלים אל הענפים ומתפתחת לבסוף לרקמת ניתוק, הגורמת לנשירת העלים. חומרי התשמורת מאפשרים קיום תהליכי חיים בסיסיים בחודשי החורף, הכנת ניצני עלים וענפים לעונה הבאה ולעיתים אפילו פריחה שופעת, לפני הופעת העלים, כבשקד ובכליל החורש.
למרות שהשלכת בארצנו אינה תופעה מרהיבה שבולטת מאד בשטח, נוטלים בה חלק מינים לא מעטים של צמחי הבר ותרבות: בני משפחת הוורדיים, כדוגמת השקד ובני משפחות אחרות כגון גפן, תאנה, רימון, חלק ממיני האלונים והאלות, מילה סורית, כליל החורש, מיני ערבה וצפצפה, דולב מזרחי, אגוז המלך ועוד. מרבית המינים העומדים בשלכת מוצאם מאזורים שבהם החורף קר מאוד, כגון אסיה המרכזית ועליהם רכים, עדינים ונטולי הגנה מפני התנאים הקשים של מזג האוויר החורפי.
שלכת בתנ"ך
השם העברי, שלכת, לקוח מסיפור הקדשת ישעיהו לנביא:
"וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר, כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת, מַצֶּבֶת בָּם, זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו,יב)
המילה שלכת, מופיעה עוד פעם אחת בתנ"ך ומתייחסת לשמו של שער בחומה המערבית של ירושלים - השער היחיד המוזכר בשמו, בתיאור חלוקת המשמרות סביב ירושלים בימי דוד. שער זה זהה לדעת המלבי"ם לשער האשפות שבספר נחמיה, שער שדרכו הוציאו את האשפה על מנת להשליכה מחוץ לעיר:
"לְשֻׁפִּים וּלְחֹסָה לַמַּעֲרָב, עִם שַׁעַר שַׁלֶּכֶת בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה, מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר" (דברי הימים א כו,טז)
בעוד משמעות החזון אינה נתונה במחלוקת, הרי שמהותם הריאלית של הסמלים המשמשים בו, שלכת, מצבת, זרע וכו', אינה ניתנת לקביעה חד-משמעית.
רש"י מציג בפירושו שלוש אפשרויות:
1. "כאלה וכאלון - אשר בעת זמן שלכת שלהן, משליכין עלין שלהן בימי הסתיו שילוך אחר שילוך, עד שאין נותר בה זולתי המצבה, אף הם זרע הקדש הנמצאין בה, עומדין בקדושתו הם יהיו לה למצבת.
2. ד"א (דבר אחר), מצבתה – נטיעתה, לכך איני מכלה אותם, נטעתים זרע קודש.
3. ויש פותרים, שער שלכת היתה בירושלים, כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים.
לאפשרות הראשונה:
השלכת העלים, עשויה להיחשב בעינינו, כרעיון שלא ראוי לשימוש בנבואת חורבן, הואיל והיא קצרת מועד ומסתיימת בלבלוב רענן, פריחה והנבת פירות. אולם, האין זו כוונתו של החזון? תקופת השלת העלים, היא תקופת חידלון שבה נעצרים חיי העץ, לפחות למראית עין. החקלאי הישראלי, שהכיר היטב את התופעה מגידולי התרבות: גפן, תאנה, רימון וכו', ידע בוודאי לזהות את דימוי השלכת במובן זה, עם חורבן שצפוי להסתיים בהתחדשות וחזרה למסלול החיים המוכר. ואכן הפסוק הנ"ל, המובא בסיום הקדשת ישעיהו, מרכך את החזות הקשה הצפויה לישראל וליהודה בתחילת ההקדשה ומותיר תקוה לתקומה לאומית. על פי פירוש זו, התקומה משולה ללבלוב העלים מענפי העץ באביב, בסיום תרדמת החורף.
לאפשרות השניה:
בפירוש זה, התקומה משולה לנטיעה מחדש לאחר כיליונו של העץ.
לאפשרות השלישית:
פרופ' יהודה פליקס המצדד בפירוש זה, מייחס את המצבת לגדם הגזע, שנותר לאחר קיצוץ הענפים וכריתה. אף שהוא נראה כבר חסר חיים, עשוי העץ להצמיח מן הנותר חוטרים ונצרים ולחדש את תפארתו.
 |
| אלה ארץ-ישראלית בצבעי שלכת |
ירמיהו מתייחס להשלת עלי הגפן והתאנה וגם לסיום הנבת פירותיהם. ואמנם, גידולי תרבות אלו עשויים לשאת את פירותיהם המאחרים אף בעונת הסתיו ואלו נאכלים או נופלים עם השלת העלים:
"אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל, וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם" (ירמיהו ח,יג)
בדימוי זה מכוון הנביא למעמדות השונים בעם, שכולם נפלו מבחינה מוסרית ועברו על החוקים שנתן להם ה'. כפי שמפורט, כמה פסוקים לפני כן:
"מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע, מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (ירמיהו ח,י)
הפרי משול לרמי המעלה והעלה הנושר ונידף (=נהדף, מועף) ברוח, משול לפשוטי העם ומייצג את החולשה והעליבות, כפי שניכר ממקומות אחרים בתנ"ך:
"הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף?" (איוב יג,כה)
"וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב" (ויקרא כו,לו)
בנבואה חריפה מאד על הגויים, אויבי ישראל, מדמה ישעיהו את קריסתו המהירה והשלמה של צבא הגויים בפני חרבו של ה', לשלכת הגפן והתאנה:
"וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה" (ישעיהו לד,ד)
ומוסיף לאחר מכן מוטיבים אחרים, המתארים את חורבנם המלא והפיכת ארצותיהם לבלתי ראויות למגורי אדם, עד עולם.
במקומות אחרים, נראה שתיאור נבילת העלים מתייחס לשלב הראשון בהתייבשות העץ כתוצאה ממחסור במים; שהרי לא נסתר מעיניהם של אבותינו, שהצמחים המשילים את עליהם בראשית עונת הגשמים, אינם סובלים בדרך כלל ממחסור במים, ויש בהם אף עצים הגדלים (בטבע) על פלגי מים שזורמים בכל ימות השנה, כגון ערבה, צפצפה ודולב. לקטגוריה זו שייך הפסוק:
"כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ (ישעיהו א, כט)
עצי האלה שימשו אתרי פולחן אלילי כפי שנאמר:
"וְתַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם" (יחזקאל ו,יג)
כך גם הגנות (=גנים), על פי עדותו של ישעיהו עצמו באחד מן הפרקים הבאים:
"הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת" (ישעיהו סו,יז)
הנביא מציג הקבלה בין גורלם של עצי האלה והגנים הללו, המתייבשים ללא מים ובין עונשם של הנוהים אחרי הפולחן הזר.
בתהילים א, שכרו של הצדיק:
"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל" (תהילים א,ג)
העצים שיצמחו על גדות הנחל הפלאי שיצא מן המקדש באחרית הימים, מתוארים כך:
"וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה, עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה, כָּל עֵץ מַאֲכָל, לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים והיו (וְהָיָה) פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה (יחזקאל מז,יב)
בפסוקים אלו נבילת העלים היא תולדה של שלכת, שהרי העצים הללו גדלים על נחלי איתן.
על פי תהילים א, הרשעים יהיו: "כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ (תהילים א,ג). בין שני הקצוות נמצא העץ הנשיר, שאליו ניתן להמשיל את אנשי הביניים, שאינם רשעים ואינם צדיקים גמורים. משתמע מכך, שבעץ הנשיר יש משהו פגום או חסר והדבר יתוקן באחרית הימים - העצים שיגדלו על גדות הנחל שמימיו בוקעים מן המקדש, יעמדו ירוקים ורעננים בכל ימות השנה, עליהם ישמשו לרפואה ואפילו פירותיהם יבשילו לא רק בעיתם, אלא מידי חודש בחודשו. יהיה זה אחד מן "התיקונים" בסדרי הטבע, המופיעים בכמה מנבואות הגאולה, לדוגמא:
וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה (ישעיהו מ,ד)
אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו (ישעיהו מא,יט)
ועוד.
